ניהול השקעות במשבר: חודש אל תוך המלחמה, ביקשנו משני מומחים בתחומם להפגיש את שני העולמות – הביטחוני והכלכלי – ביחד לוובינר אחד:

אמיר אורן, מהפרשנים הבכירים בישראל, כותב ב”הארץ” ומופיע כפרשן באולפנים, משדר הפודקאסט “אפרכסת” בנושא צבא, ביטחון ומדיניות, הציג בפנינו שלושה תרחישים לעתיד הקרוב-רחוק מבחינה ביטחונית ומדינית.

ודייב לובצקי, מנכ”ל IBI בית השקעות ויו”ר IBI ניהול תיקים, שהציג את ההשלכות הכלכליות ואת הכלים הפרקטיים שיש למשקיעים בסיטואציות האלו.

ניהול השקעות בתקופת משבר: פתחנו את הוובינר עם אמיר אורן, שסקר שלושה תרחישים לעתיד הקרוב. אחרי עלה דייב לובצקי שדיבר איתנו על הצד הכלכלי-פיננסי של הדברים.

אמיר אורן: הרע, הטוב והמשוער – שלושה תרחישי סוף המלחמה בעזה

תרחיש א׳: הסתבכות אין-קץ בדרום, הסלמה אזורית בצפון ובמזרח

לחימה עיקשת של חמאס מתוך המנהרות. צה״ל מצליח להתנקש במוחמד דף ובשניים-שלושה בכירים נוספים, אך לא בסינוואר ובעיסא.

התנקשות בערורי שבביירות גוררת את חיזבאללה לשגר טילים מדוייקים לבסיסי חיל האוויר, המפונים לשדות חלופיים, ולנתב״ג שנסגר. בני ערובה מוצאים להורג מול מצלמות. נתניהו, בגישת תמות נפשי עם פלישתים ופרסים גם יחד, מדרבן את הקבינט לאשר תקיפה של התשתית הגרעינית באיראן.

איזנקוט מתנגד, גנץ מסתייג חרישית, הרוב מצביע בעד. מדינות המפרץ המארחות רבבות חיילים ואזרחים אמריקאים מותקפות בטילים איראניים. ביידן זועם על ישראל ומורה לעכב העברת תחמושת. רוסיה מחזירה את השגריר.

למראה ההרס בעזה, בלבנון ובאיראן מאיימות מהומות על המשטרים בסעודיה, במצרים ובירדן. מאות חללים בישראל, ללא הישג מוחשי. המילואים מגוייסים זה חודש שלישי. עסקים קטנים ובינוניים במשבר. שירות החובה מוארך ל-40 חודשים. הפגנות המוניות קוראות לממשלת נתניהו להתפטר, לפזר את הכנסת ולהקדים את הבחירות.

תרחיש ב׳: שבירה פתאומית בחמאס

מנהיגיו מוברחים בעשן מהמנהרות ונכנעים. לצה״ל עשרות רבות של חללים, אך נתניהו והמטכ״ל טוענים לנצחון המכפר חלקית על אסון 7 באוקטובר. נתניהו מסרב להתפטר, מוציא את בן גביר וסמוטריץ׳ מהממשלה ושורד בתמיכת גנץ וליברמן.

חיזבאללה, בהנחיית איראן, מפסיק בהדרגה את מלחמת ההתשה בגבול לבנון. המילואים משתחררים. יריב לוין מתפטר; ההפיכה המשטרית נגנזת, סופית. 11 חודשים לפני הבחירות לנשיאות מוביל ביידן תהליך מדיני נמרץ, בעזרת רוב מתון בציבור הישראלי וממשלה שאינה מעזה להתעמת איתו. המשק מתאושש. שיקום מערב הנגב.

תרחיש ג’ (המציאותי)

עיסקת חילופי אסירים תמורת חטופים וחסינות ארעית ומוגבלת למנהיגי חמאס היוצאים לקטאר. במאזן הכללי: תבוסה מרה לישראל, חשבון נפש נוקב במערכות הפוליטית, הצבאית והמודיעינית.

בחירות מוקדמות והצטרפות רובד חדש של מועמדים (דוברי המחאה, אלופים במילואים) לפוליטיקה. ממשלת מרכז, עם הטייה קלה שמאלה.

תוהו ובוהו בעזה – שלטון כנופיות העסוקות במאבקים פנימיים ובהברחות מסיני; שקט בגבול ישראל, עם רצועות בטחון לאורך עזה ובצפון וסיורי צה״ל לסיכול התארגנויות טרור. גבול לבנון מתוח ולעתים מתלקח. רק חלקים מהמילואים משתחררים, לסירוגין.

דירוג האשראי עדיין משקף ספקנות. תושבי מערב הנגב ממתינים הרחק מבתיהם לראות אם אכן הסכנה הוסרה. תושבי הצפון חוזרים. אחרי הבחירות כאן ולפני הבחירות שם – ביידן מוביל תהליך מדיני.

 

דייב לובצקי: אופטימי, פסימי ופזיז – ניהול תיק ההשקעות במלחמה

לובצקי הוא מנכ”ל IBI בית השקעות ויו”ר IBI ניהול תיקים. אלה דבריו בוובינר:

באופן כללי השפעה של אירועים גיאו-פוליטיים על תיקי השקעות ונכסים פנסיוניים היא נמוכה, ואם לוקחים אחורה ומסתכלים על מלחמות גדולות בעולם, ההשפעה בהרבה מקרים היא אפילו חיובית. לא אינטואיטיבי אבל השקעות אינן כאלה בד”כ.

מדוע זה כך? שווי הנכסים שאנחנו מחזיקים קשור בתזרים העתידי הארוך שאותם נכסים יאבדו. נכון שקניונים לא יזכו לרבעון טוב וכך גם מסעדות וחברות התעופה. אבל בפרספקטיבה רחבה יותר, מדובר בתקופה מוגבלת שלאחריה מתחילה תקופה אחרת.

בעיקר באירועים גיאו-פוליטיים צריך לחשוב על מה לא עושים אולי פחות על מה כן עושים. יש לנו צורך להגיב ולעשות דברים ולעשות שינויים דרסטיים, אבל הרבה מזה זאת אשליה. אלא, אם תיק הנכסים שלנו לא מתוכנן כראוי מראש. ובמילים אחרות: אחד הלקחים הגדולים מאירועים מהסוג הזה, הוא שתיק צריך להיות מאוזן ובכך כבר מוכן מראש, ככל האפשר, לתרחישי קיצון.

ניהול השקעות במשבר: מה שירד, כבר עלה בחלקו

תיק הנכסים של הציבור הישראלי בסה”כ די מאוזן. רוב השוק – 50%-60% מהרכיב המנייתי של הציבור הוא בחו”ל וב-7 באוקטובר, מה שסידר את התיקים היה הרכיב הדולרי שעלה משמעותית ביום וחצי בלבד. הרכיבים הסולידיים גם הם הרוויחו.

כל מה שהיה הגיוני לפני חודש כבר פחות הגיוני היום, בין אם מחיר הדולר שירד, מדדי המניות שהתרסקו בימים האחרונים, החזירו 6%-8% כלפי מעלה. גם הפעם התגובה הכי נכונה הייתה להתכונן מראש ולא להגיב בו זמנית, משום שכשקורה האירוע, הדברים שאנחנו חושבים שאולי הם הגיוניים, הם כבר בתוך המחירים. ומי ש”ברח” בימים הראשונים של המלחמה, למעשה יצר לעצמו נזק, כי המחירים עלו בחזרה.

המפתח הוא להיכנס לשוק עם תיקים מאוזנים שמחזיקים בתוכם רכיבים שלא קורלטיביים או עם קורלציה שלילית כמו דולר, אג”חים שבמידה מסוימת הם בקורלציה שלילית למניות, נדל”ן הוא גם אפיק. רק תיק שמקיף את כל הקומפוננטות האלה לא יסבול מבאמפים איומים.

השקעות בתקופת משבר: לא להסתכל רק על המגמה, השאלה היא מה המחיר

בכל זאת, כשרוצים לקבל החלטה ורוצים לשנות משהו שאנחנו מרגישים איתו לא בנוח בתיק. הדבר הכי חשוב הוא להסתכל גם על המחיר. לכל פעולה – קניה או מכירה – יש גם מחיר, לא רק מגמה.

אנשים מכרו בנקים, שזאת מדפסת כסף בריביות האלה. ובאמת – אין סיבה שבנק ימחק מאירוע כזה, איום ומדכא ככל שיהיה, 20% מהונו. התגובות האינטואיטיביות הן איומות והן פוגשות מחיר. בהשקעות, כשהסיר רותח צריך לחבק אותו במקום למשוך את היד.

כל האירוע הוא של תיקונים עדינים. בדולר, בנכסים אלטרנטיביים, במניות – למעלה או למטה, כל התגובות צריכות להיות לא בעין הסערה, אלא לדבר עם מומחה כמו פמילי אופיס ולחשוב לאן רוצים להגיע ולבצע זאת כמעט באופן שלא תלוי במתחרש.

אם אני רוצה 20% מניות בנכסים שלי, אתעלם מהסיטואציה, אנקה בכל חודש 10%-20% ממה שרציתי להגיע אליו, זה יתן לי את היתרון שלא משנה מה יקרה –

העין לא רק על המתרחש, אלא גם על המחיר.

ניהול השקעות במשבר: בואו נדבר על המחירים של סקטורים

הבורסה בתל אביב נמצאת בדיכאון קליני מאז הבחירות. הדיכאון הוא דיכאון של משקיעים שלפני האירוע הוציאו הרבה כסף החוצה, העלו את הדולר, דיכאון של משקיעים זרים שלא הבינו מה קורה במשרד האוצר למה אין ראש רשות ני”ע, למה הופיע שר האוצר עם דגל ישראל וירדן כממלכה מאוחדת, למה הוא מכחיש את ההתרחשויות ומתנהג מוזר מול חברות הדירוג וכ’.

הייתה יציאה של משקיעים החוצה, ולצערי, לתוך המלחמה הייתה יציאה אדירה של משקיעים זרים החוצה. אנחנו פסיק בתוך תיק ההשקעות שלהם, אולי מבחינתם זה לא הזמן הכי טוב להחזיק את האחוז הזה של ישראל בתיק.

המחירים בתל אביב נוחים, אבל בשביל שהם יתבטאו ויעלו ויגיעו למחירים כלכליים, אנחנו צריכים תרחיש מאוד מאוד חיובי פה באזור.

אם להסתכל על התרחישים של אורן – התרחיש האופטימי של שלום עם סעודיה וכו’. הבורסה בישראל הפכה ללא מעניינת, מצער ככל שיהיה, היא הפכה ללא רלוונטית.

משום שראשית, הכלכלה הישראלית לא מיוצגת בבורסה בתל אביב, היא כלכלה מוטת הייטק וההייטק מנפיק בחו”ל. היא מוטת בנקים וחברות נדל”ן ישראליות, אבל בגדול היא עוצרת שם. ענקיות הטכנולוגיה שהתפתחו פה בעשור האחרון לא נסחרת בבורסה בתל אביב.

הסיבה השנייה לאי רלוונטיות של הבורסה היא הגודל של הגופים הפנסיוניים בארץ. גוף שמקבל מיליארד שקל בחודש – אין לו מניות לקנות בתל אביב – ת”א 35, בנקים וכו’, אבל לא מעבר. תקומה גדולה של הבורסה בתל אביב, אני פחות וראה את זה קורה.

ניהול השקעות במשבר: אז, איפה שם את השקל?

אם הייתי צריך לשים את השקל שלי בדברים בישראל, הייתי קונה אג”ח. אחרי הרבה שנים שלא היה מה לעשות עם אג”ח בישראל, היום יש ריביות עם אג”ח ממשלתי ל-10 שנים של 4.5% אחוז. אם ירדו הריביות נעשה רווחי הון. את הרכיב השקלי בתיק, לא הייתי מחפש סקטורים, אלא מקבל חשיפה באג”ח.

הרכיב המנייתי – אותו הייתי מטה לחו”ל עם דגש גדול יותר על ארה”ב. גם גידור לא רע לסיכונים הגיאו-פוליטיים לכל תרחיש, ההשפעה על החברות הגדולות בעולם היא תמיד בעצימות נמוכה יותר מ”בית המשוגעים” הישראלי.

לכן אלוקציה של 50%-60% מהרכיב המנייתי בחו”ל, לכל אחד מהתרחישים שאנחנו מתארים פה, הם סבירים מאוד.

לפסימיים שבחבורה, גם האג”חים בחו”ל הם במספרים מעניינים ואפשר לשלב עם תיקי השקעות בחו”ל וגם פה, אחרי הרבה מאוד שנים, בהחלט ניתן לראות תשואות של 5%-7% באג”ח וניתן ליצר תיקי אג”ח קונצרני בקלות רבה וגם בחוב פרטי בתשואות יפות עקב הריביות הגבוהות בארה”ב.

וזה מקום שאפשר לנוח בו ולהרגיש בו נוח, היום.

ניהול תיק ההשקעות עם המבט קדימה: מה עם הדולר?

בגדול, אנחנו מגיעים לסיום הסייקל של עליות הריבית והסביבה העוינת להשקעות.

גם החזרה של הדולר לשפיות קלה, מאפשרת הזדמנות לעשות את זה. גם פה לא הייתי משתגע עם המינונים – כמה מנכסים של אדם צריכים להיות במטבע חוץ? בעיניי אחוז הוא דבר שגוי וזה תלוי בנכסים הנזילים שיש לאותו משקיע. אם יש לי התחייבויות קרובות בטווח של שנה-שנתיים לא אוכל להתמודד עם תנודתיות הדולר, לעומת אדם שיש לו נזילות לאורך זמן, יכול להרשות לעצמו לטפס גבוה יותר במינונים.

לאדם הטיפוסי אנחנו מדברים על אזור ה-30%, יותר עשירים יכולים לטפס עד כדי 70%.

ייצוב תיק ההשקעות – נכסים בלתי סחירים

נכסים לא סחירים הם דבר שמגן עלינו בסיטואציות כאלה. בתקופות סוערות מאוד נכסים לא סחירים מייצבים ועוזרים לנו לקבל החלטות, אם אתם חשים שהתיק שלכם חסר בתחום זה, הייתי נותן על זה את הדעת.

ברור שכסף שצריכים אותו ל-4-5 שנים קדימה, אין לו מקום בנכסים הלא סחירים. תמיד לפני השקעה בנכס לא סחיר, כדאי לחשוב על הסיטואציה הגרועה שיכולה לקרות. אני יכול להסתכל על השקעות שונות של 4-5 שנות ההשקעה, הייתי בונה תיק שתואם את צרכי הנזילות שלי.

הייתי מטייל בין קרנות גידור – מקומות בהם הכסף ננעל לשנה וגם לאזורים של חמש שנים, שאצפה לקבל פיצוי של תשואות פוטנצילאיות יותר גבוהות. בקרב לקוחות כשירים, אני לא רואה שום בעיה להגיע ל-35% בנכסים בלתי סחירים.

מבט מהיר על המקרו

אני צופה שיהיה שינוי במפה הפוליטית, על אף שאנחנו חושבים על השפעת יתר של הפוליטיקאים על הכלכלה, אבל בסוף התקציב של הממשלה הזאת משפיע בשוליים. אם אדם חסר כישורים כמו סמוטריץ’ היה באמת מנהל את הכלכלה של ישראל היינו בצרה איומה. לא צריך להיות מבוהל ממנו יש פה חברה אזרחית סופר חזקה וחברות מוצלחות, ההייטק והחברות המסורתיות משתפים היום פעולה, זה מאוד מרשים, גם בסיוע בחקלאות, אגב.

סה”כ יש מקום לאופטימיות, אם נהיה מנוהלים ע”י חבורה קצת יותר מחוברת למציאות, זה יהיה משמח. אבל, ההשפעה של ממשלה היא בעיקר בנושאים בטחוניים ומדיניים ופחות בכלכליים, אלא אם מחליטים לעלות מיסים בצורה דרסטית ולהלאים וכו’, מה שלא סביר שיקרה פה. שמאל כלכלי אין באמת בישראל, כמעט כל תוצאה פוליטית מביאה פחות או יותר את אותה מדיניות, גם אם המגזר התורן שזכה בבחירות, מקבל את השקל השולי.

האירוע פגש אותנו בנקודה סבירה שהרזרבות מלאות. היחס חוב תוצר הוא מהטובים שהיינו ולא רע גם במונחים העולמיים. אפשר לשבור את האירוע במדיניות מאוד מופקרת, אבל בסוף יש פקיד מספיק מנוסה או יועץ משפטי שעוצר את הטירוף.